מכשירי שמיעה לשמיעה טבעית

מדענים מקדישים את מרב זמנם והמשאבים כדי להתחקות על האופן שבו העולם שלנו פועל. הם משתמשים בחושים שברשותם כדי לחקור ולהבין, ומותחים את גבולות היכולת החושית המוגבלת יחסית.
אחת התרומות המשמעותיות של עולם המדע לאנושות היא האופן בה הצליחו לא רק להתחקות אחר האופן בו פועלים החושים אלא גם להמציא להם חיקויים מלאכותיים במידה ואלו האחרונים נפגעו מסיבה כלשהי.

מכשירי שמיעה הם דוגמא מצוינת, שכן הם עברו תהליך אבולוציוני משמעותי בעשורים האחרונים, והם שם נרדף לקדמה טכנולוגית.

התפתחותם של מכשירי שמיעה
כולנו מכירים את הציור המפורסם, המתאר את האבולוציה של האדם: צעד אחר צעד ניכרת התפתחות הן ויזואלית והן מנטאלית, כאשר הייצוג הראשון דומה יותר לגרסת הקוף הכפוף, והאחרון כבר מציג אדם זקוף אוחז כלי בידו. באותה מידה כמעט, ניתן להציב מכשירי שמיעה בשורה, החל מן הדגמים הראשונים ביותר שהיו מגברי קול מגושמים ותו לא, עד לדגמים האחרונים, הזעירים והמתוחכמים.

הידע נצבר
ככל שעולם המדע העמיק לחקור כיצד פועלת השמיעה, כך התפתחו מכשירי שמיעה המותאמים לממצאים שעלו. כך למשל, לאחר שהתקבלה ההבנה הבסיסית כי לא לשווא אנו מצוידים בזוג אוזניים, שכן טווח השמיעה של צלילים וקולות הוא גדול יותר, ושמיעה "סטריאופונית" משמעה: איכות צליל טבעית.
 בעקבות תובנה זו החלו להתאים ללקויי שמיעה מכשירי שמיעה בשתי האוזניים. מסקנות נוספות שהתקבלו כתוצאה מהרכבתם של זוג מכשירי שמיעה היו משמעותיות להמשך התפתחותם של הדור הבא של המכשירים.

נותנים את הטון
תוצאות המחקרים שנלוו לגישת "מכשירי שמיעה לשתי אוזניים" העלו כי השמיעה באמצעות שני מכשירי שמיעה מקנה איכות טונאלית טובה בהרבה, משום שיש צורך בפחות הגברה. תודות לעצמת הקול הנמוכה יותר, הצלילים מתעוותים פחות ומתאפשר שחזורם של צלילים שהוגברו. מן ההיבט הטכני, כאשר שני מכשירי שמיעה מתפקדים במקום אחד, הרי שצריכת הסוללה פוחתת באופן המקנה למכשיר אורך חיים רב יותר.
בנוסף, כאשר מרכיבים שני מכשירי שמיעה ניתן לזהות צלילים בקלות גדולה יותר, משום ששמיעה טבעית בשתי האוזניים מאפשרת הפרדה בין קולות.

כל המחקרים תומכים
במקרים רבים, הרכבתם של מכשירי שמיעה על שתי האוזניים מונעת התנוונות, שכן במידה ורק האוזן שבה חלה הירידה בשמיעה מטופלת, הרי שהמוח "מתרגל" להגברה החד צדדית ואינו מפעיל את האוזן שאין בה הגברה מלאכותית. כאשר שתי האוזניים פעילות, לא נוצר חסך שמיעתי באף אחת מהן ובעצם נמנע מלקוי השמיעה הידרדרות בשמיעה באוזן ה"טובה".

כעיקרון, על אף שחוש השמיעה איננו שריר בהגדרה, הרי בדומה לו, אי הפעלה של החוש מחלישה אותו עד כדי ניוון של ממש. נוסף על ההיבט הבריאותי, על פי דיווחים של לקויי שמיעה שהצטיידו בזוג מכשירי שמיעה, פעולת השמע לא הייתה מתישה שכן לא הצריכה ריכוז או מאמץ מיוחדים.

הפסיכולוגיה העומדת מאחורי מכשירי שמיעה

ליקוי שמיעתי הוא לא תמיד מולד כי אם ליקוי המתהווה לאורך השנים, הן אם בשל גיל מתקדם, בשל נזקי רעש או תאונה. בעבור אלו האחרונים, שהיו בעלי שמיעה ללא רבב והמצב החדש נכפה עליהם, מתגלה לא פעם רתיעה מפני מכשירי שמיעה.

לצד אותה רתיעה, מתגבשת גם הדחקה באשר לצורך בעזר שמיעתי, והדחייה בהתאמת המכשיר לא רק מהווה מכשול בחיי היום יום אלא אף מסכנת את חייו של לקוי השמיעה. כולנו בני אנוש המורכבים מסך ההרגלים שלהם, ואדם ששמע כל חייו אך שמיעתו הידרדרה, יסגל לעצמו הרגלים חדשים המפצים על החוסר, אך לא ימלאו את התפקודים הנחוצים במלואם. כך, עלול אדם שאינו מודע להידרדרות בשמיעתו להניח, כי הוא מחשב נכון מרחק בעת חציית כביש, בעוד שהוא כלל אינו מודע לרכב המגיע מכיוון בלתי צפוי.

הסיבה לכך היא, שברוב המקרים הירידה בשמיעה היא חמורה יותר באוזן אחת מאשר בזו האחרת, כאשר השמיעה בשתי האוזניים מקנה לנו התמצאות טובה יותר במרחב. משום כך, מומלץ להתאים שני מכשירי שמיעה, אחד לכל אוזן, כך שהשמיעה תהיה טבעית וסטריאופונית ובאיכות הגבוהה ביותר. החישוב הוא פשוט: הרכבתם של שני מכשירי שמיעה מגדילה את טווח השמיעה ל-360 מעלות לעומת 180 מעלות בלבד עם מכשיר שמיעה על אוזן אחת.

שלב ההסתגלות
בעוד שעבור לקויי שמיעה מלידה, שנזקקו לסיועם של מכשירי שמיעה על מנת שהתפתחותם התקינה לא תפגע וכישוריהם החברתיים לא יעוכבו, הרי שמי ששמיעתו נפגעה במהלך השנים אינו רואה בעזרי השמע חלק בלתי נפרד מן החיים, עובדה בשטח שהיא חלק מן היום יום.
קשישים רבים מתקשים לסגל לעצמם הרגלים חדשים הכרוכים בתפעולם ואחזקתם של מכשירי שמיעה וחלקם אף רואים בהם עדות ל"בגידה" של הגוף, בעוד שהצעירים יותר מתקשים עם ההתמודדות מול השינוי באורח חייהם ועם החשש מפני תגובות שליליות או מפגיעה במראה החיצוני שלהם.

אך כיום, מכשירי שמיעה הם אינם גדולים, מגושמים או מסובכים לתפעול ואחזקה, ועל כן, הן קהל היעד המבוגר והן זה הצעיר, יכול לעשות שימוש במכשיר המתאים לו ביותר וליהנות שוב מעולם עתיר קולות וצלילים.
עם זאת, חשוב להבין מראש את הפרופורציות של השיפור בשמיעה, משום שמצבה של האוזן נותר בעינו, והמכשיר אינו "מתקן" את הליקוי. בנוסף, יש לקחת בחשבון כי ללא הרכבתו של מכשיר שמיעה כלל, עלולה השמיעה להידרדר אף יותר.

חיים שלמים יותר
המטופל עצמו קובע האם המכשיר יונח בתוך האוזן או מאחוריה, בהתאם להעדפתו האישית, בין אם מטעמי נוחות ובין אם מטעמים של אסתטיקה. כיום, מכשירי שמיעה "זוכרים" צלילים, מסננים רעשי רקע או רעשים חזקים כך שהאוזן תוכל לקלוט את הקולות מן הסביבה בצורה הטבעית ביותר לאחר שהמכשיר ביצע עבורה את העיבוד הראשוני.