מדענים מקדישים את מרב זמנם והמשאבים כדי להתחקות על האופן שבו העולם שלנו פועל. הם משתמשים בחושים שברשותם כדי לחקור ולהבין, ומותחים את גבולות היכולת החושית המוגבלת יחסית.
אחת התרומות המשמעותיות של עולם המדע לאנושות היא האופן בה הצליחו לא רק להתחקות אחר האופן בו פועלים החושים אלא גם להמציא להם חיקויים מלאכותיים במידה ואלו האחרונים נפגעו מסיבה כלשהי.
מכשירי שמיעה הם דוגמא מצוינת, שכן הם עברו תהליך אבולוציוני משמעותי בעשורים האחרונים, והם שם נרדף לקדמה טכנולוגית.
התפתחותם של מכשירי שמיעה
כולנו מכירים את הציור המפורסם, המתאר את האבולוציה של האדם: צעד אחר צעד ניכרת התפתחות הן ויזואלית והן מנטאלית, כאשר הייצוג הראשון דומה יותר לגרסת הקוף הכפוף, והאחרון כבר מציג אדם זקוף אוחז כלי בידו. באותה מידה כמעט, ניתן להציב מכשירי שמיעה בשורה, החל מן הדגמים הראשונים ביותר שהיו מגברי קול מגושמים ותו לא, עד לדגמים האחרונים, הזעירים והמתוחכמים.
הידע נצבר
ככל שעולם המדע העמיק לחקור כיצד פועלת השמיעה, כך התפתחו מכשירי שמיעה המותאמים לממצאים שעלו. כך למשל, לאחר שהתקבלה ההבנה הבסיסית כי לא לשווא אנו מצוידים בזוג אוזניים, שכן טווח השמיעה של צלילים וקולות הוא גדול יותר, ושמיעה "סטריאופונית" משמעה: איכות צליל טבעית.
בעקבות תובנה זו החלו להתאים ללקויי שמיעה מכשירי שמיעה בשתי האוזניים. מסקנות נוספות שהתקבלו כתוצאה מהרכבתם של זוג מכשירי שמיעה היו משמעותיות להמשך התפתחותם של הדור הבא של המכשירים.
נותנים את הטון
תוצאות המחקרים שנלוו לגישת "מכשירי שמיעה לשתי אוזניים" העלו כי השמיעה באמצעות שני מכשירי שמיעה מקנה איכות טונאלית טובה בהרבה, משום שיש צורך בפחות הגברה. תודות לעצמת הקול הנמוכה יותר, הצלילים מתעוותים פחות ומתאפשר שחזורם של צלילים שהוגברו. מן ההיבט הטכני, כאשר שני מכשירי שמיעה מתפקדים במקום אחד, הרי שצריכת הסוללה פוחתת באופן המקנה למכשיר אורך חיים רב יותר.
בנוסף, כאשר מרכיבים שני מכשירי שמיעה ניתן לזהות צלילים בקלות גדולה יותר, משום ששמיעה טבעית בשתי האוזניים מאפשרת הפרדה בין קולות.
כל המחקרים תומכים
במקרים רבים, הרכבתם של מכשירי שמיעה על שתי האוזניים מונעת התנוונות, שכן במידה ורק האוזן שבה חלה הירידה בשמיעה מטופלת, הרי שהמוח "מתרגל" להגברה החד צדדית ואינו מפעיל את האוזן שאין בה הגברה מלאכותית. כאשר שתי האוזניים פעילות, לא נוצר חסך שמיעתי באף אחת מהן ובעצם נמנע מלקוי השמיעה הידרדרות בשמיעה באוזן ה"טובה".
כעיקרון, על אף שחוש השמיעה איננו שריר בהגדרה, הרי בדומה לו, אי הפעלה של החוש מחלישה אותו עד כדי ניוון של ממש. נוסף על ההיבט הבריאותי, על פי דיווחים של לקויי שמיעה שהצטיידו בזוג מכשירי שמיעה, פעולת השמע לא הייתה מתישה שכן לא הצריכה ריכוז או מאמץ מיוחדים.
אחת התרומות המשמעותיות של עולם המדע לאנושות היא האופן בה הצליחו לא רק להתחקות אחר האופן בו פועלים החושים אלא גם להמציא להם חיקויים מלאכותיים במידה ואלו האחרונים נפגעו מסיבה כלשהי.
מכשירי שמיעה הם דוגמא מצוינת, שכן הם עברו תהליך אבולוציוני משמעותי בעשורים האחרונים, והם שם נרדף לקדמה טכנולוגית.
התפתחותם של מכשירי שמיעה
כולנו מכירים את הציור המפורסם, המתאר את האבולוציה של האדם: צעד אחר צעד ניכרת התפתחות הן ויזואלית והן מנטאלית, כאשר הייצוג הראשון דומה יותר לגרסת הקוף הכפוף, והאחרון כבר מציג אדם זקוף אוחז כלי בידו. באותה מידה כמעט, ניתן להציב מכשירי שמיעה בשורה, החל מן הדגמים הראשונים ביותר שהיו מגברי קול מגושמים ותו לא, עד לדגמים האחרונים, הזעירים והמתוחכמים.
הידע נצבר
ככל שעולם המדע העמיק לחקור כיצד פועלת השמיעה, כך התפתחו מכשירי שמיעה המותאמים לממצאים שעלו. כך למשל, לאחר שהתקבלה ההבנה הבסיסית כי לא לשווא אנו מצוידים בזוג אוזניים, שכן טווח השמיעה של צלילים וקולות הוא גדול יותר, ושמיעה "סטריאופונית" משמעה: איכות צליל טבעית.
בעקבות תובנה זו החלו להתאים ללקויי שמיעה מכשירי שמיעה בשתי האוזניים. מסקנות נוספות שהתקבלו כתוצאה מהרכבתם של זוג מכשירי שמיעה היו משמעותיות להמשך התפתחותם של הדור הבא של המכשירים.
נותנים את הטון
תוצאות המחקרים שנלוו לגישת "מכשירי שמיעה לשתי אוזניים" העלו כי השמיעה באמצעות שני מכשירי שמיעה מקנה איכות טונאלית טובה בהרבה, משום שיש צורך בפחות הגברה. תודות לעצמת הקול הנמוכה יותר, הצלילים מתעוותים פחות ומתאפשר שחזורם של צלילים שהוגברו. מן ההיבט הטכני, כאשר שני מכשירי שמיעה מתפקדים במקום אחד, הרי שצריכת הסוללה פוחתת באופן המקנה למכשיר אורך חיים רב יותר.
בנוסף, כאשר מרכיבים שני מכשירי שמיעה ניתן לזהות צלילים בקלות גדולה יותר, משום ששמיעה טבעית בשתי האוזניים מאפשרת הפרדה בין קולות.
כל המחקרים תומכים
במקרים רבים, הרכבתם של מכשירי שמיעה על שתי האוזניים מונעת התנוונות, שכן במידה ורק האוזן שבה חלה הירידה בשמיעה מטופלת, הרי שהמוח "מתרגל" להגברה החד צדדית ואינו מפעיל את האוזן שאין בה הגברה מלאכותית. כאשר שתי האוזניים פעילות, לא נוצר חסך שמיעתי באף אחת מהן ובעצם נמנע מלקוי השמיעה הידרדרות בשמיעה באוזן ה"טובה".
כעיקרון, על אף שחוש השמיעה איננו שריר בהגדרה, הרי בדומה לו, אי הפעלה של החוש מחלישה אותו עד כדי ניוון של ממש. נוסף על ההיבט הבריאותי, על פי דיווחים של לקויי שמיעה שהצטיידו בזוג מכשירי שמיעה, פעולת השמע לא הייתה מתישה שכן לא הצריכה ריכוז או מאמץ מיוחדים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה